החלטה בתיק ת"א 17724-10-11

עובדות רקע וטענות הצדדים:

1.         בפניי בקשה להורות לנתבעת להוסיף ולהשיב על השאלון ששלח התובע, וכן להורות לנתבעת שוב לגלות את מסמכיה.

2.         מוקד המחלוקת בין הצדדים בבקשה שלפניי הינו שאלון ששלח התובע לנתבעת, אשר כולל 141 שאלות , כאשר חלק מן השאלות כוללות אף שאלות משנה. לטענת התובע, לא השיבה הנתבעת על חלק מן השאלות, וחלק מן  השאלות שהשיבה - השיבה היא על דרך ההפניה למסמכים חיצוניים, או שהשיבה מבלי שביררה את העובדות כמתחייב.

3.         בבקשתו עמד התובע על השאלות שלא נענו, כאשר הוא מציין את השאלה, התשובה והנימוק להורות לנתבעת להוסיף ולהשיב לשאלה.

4.         הנתבעת מתנגדת לבקשה נחרצות. לטענתה, הבקשה הוגשה בניגוד להחלטת בית המשפט שהורה כי היה וצד יבקש להורות על מתן תשובות לשאלון, עליו לערוך טבלה שתכלול את השאלה שלא נענתה, התשובה עליה והנימוק שבגינו מבוקש להורות להוסיף ולהשיב לשאלה. עוד טענה הנתבעת כי התשובות שניתנו על ידה הינן - מספקות, והיא המציאה את כל המסמכים שהתבקשו. הנתבעת אף הוסיפה כי מדובר בשאלון ארוך ומייגע, וכי מקומן של חלק מן השאלות אינו בשאלון. הנתבעת התייחסה לשאלות המפורטות בבקשה וטענה כי הן נענו.

5.         בטרם נכריע בבקשה, ראוי להקדים במספר מילים על אודות המחלוקת בין הצדדים; התובע - עו"ד במקצועו, הגיש כנגד הנתבעת - רו"ח במקצועה, תביעה ע"ס 400,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד. התובע טוען כי הנתבעת שכרה את שירותיו כדי לייצגה בתביעה שהגישה כנגד עזבון אדם שנפטר לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, בגדרה עתרה היא  לרשת מחצית מעזבונו, ולימים פיטרה היא את התובע מייצוגה בטרם ניתן פסק דין בתביעה. לטענת התובע, הנתבעת חתמה על הסכם שכ"ט, ואילו התובע הגיש בשמה תביעה שהצריכה מאמצים רבים והכנת חומר רב, ולולא הפרת ההסכם ע"י הנתבעת, סביר להניח כי התובע היה מתמנה כמנהל עזבון, ומביא לכינוס נכסי העזבון. עוד טוען התובע כי הוא מעריך את נכסי העזבון והכספים שבו בכ- 2,800,000 ש"ח, ועל כן היתה אמורה הנתבעת לזכות במחצית העזבון - בסך 1,400,000 ש"ח.

6.         התובע טוען בכתב התביעה כי עפ"י ההסכם שכה"ט עליו חתומה הנתבעת, זכאי היה התובע לקבל 35% מן הסכום שייפסק, אך לא פחות מהשכר המינמאלי המומלץ ובתוספת מע"מ, סכום ההוצאות בהן נשא התובע ושכ"ט אותו יפסוק בית המשפט.

7.         התובע העמיד את סכום תביעתו ע"ס 400,000 ש"ח לצרכי אגרה, הגם שמגיע לו עפ"י ההסכם סך 490,000 ש"ח. לטענת התובע פיטרה אותו הנתבעת ערב ישיבת הוכחות שנקבעה גם לסיכומים, לאחר שהתנהלו במסגרת התיק ארבע ישיבות "רובן הוכחות", אולם כאמור, לקראת סוף ההליך פיטרה הנתבעת את התובע ובכך הפרה את ההסכם בין הצדדים.

8.         הנתבעת כופרת בטענות התובע ומעלה טענות קשות כלפיו. הנתבעת טענה כי היא לא שכרה שירותיו של התובע, כי אם שירותיו של עורך-דין אחר- עו"ד ג'ילו איש לב (להלן : "עו"ד איש לב"). לטענתה, היא פנתה לייעוץ משפטי לאחר שקיבלה תביעה לפינוי דירה, שהוגשה ע"י בניו של המנוח - בן זוגה, או אז ייעץ לה עו"ד איש לב, "לצאת למתקפת נגד" ע"י הגשת תביעה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח. הנתבעת טוענת כי לא חתמה על הסכם שכ"ט וכי הוסכם בינה לבין עו"ד איש לב, כי שכ"ט המוסכם יעמוד על 17% מערך הזכייה ותשלום סך 4,000 ש"ח במזומן.

9.         הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הופתעה כאשר גילתה כי התובע הופיע לישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 27.4.2010 בתביעה שהנתבעת הגישה, ואף שהובטח ע"י עו"ד איש לב, כי  התובע לא יתייצב בשנית, הוא שב והתייצב לישיבת ההוכחות ושוב פנתה הנתבעת לעו"ד איש לב, או אז הועמדו בפני הנתבעת שתי אפשרויות, הראשונה כי תעביר את הטיפול לעו"ד אחר ותשלם שכ"ט לגביו התחייבה באופן מיידי והאחרת היא להסכים כי התובע ייצגה עפ"י הסכם שכ"ט אחר עליו חתמה הנתבעת לאחר ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 29.3.2011, ולפיו תשלם הנתבעת 35% מערך הסכומים שיפסקו לה, כאשר התובע, כך לטענת הנתבעת, מנצל את מצוקתה, וכאשר הנתבעת הפנימה את חומרת העובדה כי נכנסה להליך משפטי בעל כורחה.

10.        באשר לניתוק היחסים בין בעלי הדין, לנתבעת גרסה השונה מגרסת התובע; היא טוענת כי התובע הגיש בקשה להקלטת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה לאחר שהיו לו טענות לגבי ניהול הפרוטוקול, ובית המשפט נעתר לבקשה. התובע הודיע לנתבעת כי עליה לשאת בהוצאות ההקלטה והנתבעת התנגדה לכך, ולפיכך הודיע התובע לנתבעת בדוא"ל כי בכוונתו להודיע לבית המשפט על התפטרותו מן הייצוג וכאשר הוא מתנה את ההמשך הייצוג בתשלום כספי ע"ס 20,000 ש"ח כאשר ההודעה הנ"ל נשלחה לנתבעת 48 שעות לפני המועד הקבוע להמשך ההוכחות. לטענת הנתבעת התובע קיים את "הבטחתו" והודיע לבית המשפט על התפטרות מן הייצוג. בכך, כך לטענת הנתבעת, הפקיר אותה התובע 24 שעות לפני הדיון, הנתבעת פנתה לעו"ד אחר, אשר הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון והבקשה נדחתה.

11.        משכך, לטענת הנתבעת אין התובע זכאי לקבל שכר טרחה, שכן הוא אשר הפר את ההסכם ונטש אותה תקופה קצרה לפני הדיון.

12.        הבאתי את המחלוקת בין הצדדים, לצורך הכרעה בבקשה שלפניי.

הכרעה:

13.        הכלל הוא כי שאלון אינו מהווה תחליף לחקירה שכנגד ואין להפוך אותו לכלי לצורך עמידה על מהימנות דבריו של בעל הדין (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 189 (להלן: גורן); רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515, 521). מטרותיו של השאלון הינן: לקבל מידע שיסייע למבקש להוכיח טענותיו או סתירת עמדת יריבו; השגות הודיות היריב בעובדות, דבר שיחסוך מן השואל חובת הוכחת עובדות אלה; חסכון הטרחה וההוצאות שבהבאת עדים (ראו: גורן, בעמ' 188). כן קובע הדין כי השאלון כפוף לתנאי שהשאלות הנשאלות בו תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת שבין הצדדים המתדיינים, ויחד עם זאת, יש לבדוק כי הן אינן מכבידות יתר על המידה על הנשאל . אציין כי נושא השאלונים הוא אחד הפנים של מגמת השקיפות בהליכים האזרחיים והוא בא להגשים את הכלל כי הליך אזרחי מתנהל בקלפים פתוחים. המגמה היא "למצוא את האיזון הנכון בין הצורך לתת לבעל הדין כלים נאותים, כדי לברר את אשר באמתחתו של יריבו, ומנגד כדי שלא להכביד יתר על המידה על ההליך כולו" (ש' לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד" (תשנ"ט-1999), סעיף 161 בעמ' 150 ; רעא 3068/08 ‏ ‏ סונול ישראל בע"מ נ' מינה ליזרוביץ (טרם פורסם, ניתן ביום ‏20.8.08)).

14.        על רקע האמור לעיל יש לבחון את השאלון. אציין כי אדון בבקשה למרות שהתובע לא פעל בהתאם להחלטתי מיום 2.5.2012 ולא הכין טבלה אשר כוללת השאלה, התשובה והנימוק המצדיק התערבות בית המשפט .

15.        הגם שהנתבעת טענה בתגובתה לבקשה, כי מדובר בשאלון מכביד, היא השיבה על השאלות ולא טענה כי מדובר בשאלות שאינן רלוונטיות. כשלעצמי, כאשר גדר המחלוקת בין הצדדים הוא כפי שעולה מכתבי הטענות, נראה, כי השאלון שכלל מעל 150 שאלות ואשר חלק משאלותיו באות לעמוד על מהימנותה של הנתבעת, הינו מכביד, שכן חלק ניכר מן השאלות מקומן הוא בחקירה שכנגד. יחד עם זאת, אבחן את השאלות לגביהן טען המבקש כי לא ניתנה תשובה להן - על רקע טענות הצדדים בבקשה ובתגובה, כאשר המחלוקת היא האם ניתנה תשובה מספקת לשאלות אלה. אעבור על השאלות אחת לאחת.

א.          שאלה מס' 8 : שאלה כללית לגבי כל שנודע לתובעת מאז הוגשו כתבי ההגנה : לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת להשיב לשאלה כה רחבה. בשאלה מבוקש כי הנתבעת תספר כל הידוע לה, מקום שהיא מצהירה כי כל הידוע לה היא טענה בכתב ההגנה המפורט. נראה כי מדובר בשאלה מכבידה ואין מקום לחיייב את הנתבעת להשיב עליה.

ב.         שאלה מס' 9 : מדובר בשאלה בה נשאלה הנתבעת לגבי הטענות הכלליות בסעיפים 5, 6 ו- 7 לכתב התביעה. לא מצאתי מקום שהנתבעת תשיב על השאלה, באשר מדובר בשאלה שמקומה בחקירה שכנגד, ויש בה משום הכבדה שלא לצורך. הנתבעת טענה בכתב ההגנה טענות כלליות לגבי העובדה כי התביעה מופרכת ומוגזמת וכו'. איני סבור כי שאלות כגון "היכן התובע מטעה את בית המשפט" או היכן התובענה היא סחטנית הן שאלות שמקומן בשאלון, מקום שגרסת הנתבעת ברורה בכתב ההגנה, והיא נתנה גרסה מפורטות ולא כפרה באופן כללי בטענות התובע.